אני, בולה לב, הבעלים הגאה של בטי בארץ הוינטג'

היי לכולכן נשים אהובות.

 אתן עוד לא מכירות אותי, אבל תצטרכו להתרגל לשפה, אם תבחרו להעמיק בהיכרות.

 אני כותבת ומדברת לכל אחד כאילו הוא חבר שלי. עוד לפני שנהיה.

 ככה זה.

 אז בא לכן לדעת מי אני? אני בכיף אספר, בתנאי שעושים תור תור, קודם אני ואז אתן. לפי סדר א'-ב' של שמות משפחה. סתם, רנדומלי (באמת אשמח לשמוע מי אתן, הביישניות מוזמנות להציג עצמן בהודעה פרטית, האמיצות - כאן בתגובות).


 אז אני ענבל, או בולה, או כמו שכבר התרגלתי שקוראים לי - בטי.


 אני אמא לשתי מתוקות, בנות חמש ושבע, ונשואה לאיתי שהוא איש טבע מהאגדות, ועובד ברשות הטבע והגנים מתוקף זה.


 אנחנו גרים במרכז רמת הגולן, במושב אניעם.

image alt

 


 החנויות הפיזיותת של בטי ממוקמות בשני קצוות - אחת בתל אביב, ואחת בכפר האמנים באניעם שבגולן, ויש גם את החנות שבאתר.  


 לא מזמן החלטתי שאני יוצאת לדרך חדשה ועוזבת קריירה לחוצה של עשרים שנה, ואחרי תהליך טיפולי ולימודים עמוקים של שנה,
החלטתי שמגיע לי לעשות רק מה שטוב לי, מה שכיף לי, מה שחלמתי עליו מגיל 15 - להיות הבעלים הגאה של חנות שווה לבגדי וינטג'.

 כך הפכתי להיות אמא של בטי, בלי לידה כואבת. הקמתי אותה מהבית, בלילות, תוך כדי העבודה הקודמת, ומזה כמה שנים מאושרות, אני ממשיכה בבנייתה ומתפעלת אותה במשרה מלאה.


 אני חושבת שאפשר לכתוב ספר על כל מה שלמדתי מאז שהתחלתי את בטי. גם על עצמי, גם על עסקים, גם על תפילות ובקשות מהיקום, וגם על התמדה, עבודה קשה, אומץ (אמא, כמה אומץ!) והגשמה.


 בטי היא ישות עצמאית, אבל היא לגמרי אני.

ענבל לויטס או בולה לב בעלת
צילום: אוראל כהן, ידיעות אחרונות

בדרך כלל בעלי עסקים לא משתפים כל כך הרבה (או בכלל) מהנעשה אצלם, ומתחושותיהם, ודואגים להפרדה ברורה בין העסק למי שהם, אצלי אין מצב לעשות את זה מהסיבה הפשוטה שאני לא יודעת איך. 

 אני טוטאלית ופתוחה, וככה זה.


 אני לא מתביישת בשום מחשבה שעולה לי. בשום רגש שמופיע. גם אם נכשלתי או עשיתי טעות, אני לא מתביישת להודות בזה, וגם אם הצלחתי, אני לא מתביישת להתפאר ולשמוח. רגשות זה טבעי, לא?
מה שעובר עליי זה בדיוק מה שעובר על כל אחת אחרת.
את הקשיים שאני מתמודדת איתם - לא אני המצאתי, ואת השמחות שיש לי - גם לא. אני אוהבת להתייעץ ולשמוע דעות של אחרים, גם בנושאים שלא תמיד מפרסמים או מדברים עליהם, כי אני לא מבינה מה הביג דיל, ולמה להסתיר. 

 יותר מהכל אני מתייחסת למין הנשי כשבט, כמו פעם. אני לדודתי ודודתי לי. אף אחת לא מאיימת עליי, או מפחידה אותי, או מכווצת, כי אחותי היא, והיא, את, כמוני בדיוק. אני דבר ראשון מסתכלת בעיניים, אוהבת וסומכת, ובד"כ מקבלת את אותו הדבר מזו שעומדת מולי.


 וככה אני מתהלכת כעת בעולם. יותר נכון בעיקר מהבית לחנויות ובחזרה. מתרגלת לעצמאות שלי. מסורה לבטי. מסורה לבית. השינוי שעשיתי השפיע עלינו מאד לטובה, וזה משמח וממלא אותי בגאווה בכל יום מחדש.


 אז זה הסיפור של בטי ושלי. מקווה שזה יעזור לך בקלות יותר להבין מה הולך פה.
עכשיו תורך, אבל רק אם בא לך.


בטי / Bula Lev

התפילה של בטי. כתבה: חברה נפלאה שלי - שירלי גוטפריד.
''המציאות היא מיטיבה, היא ממש ממש בעדי, ואני הולכת עם האמת שלי, עם הלב והתשוקה שלי, זה זורם בדם ובעשייה שלי. 
אלו החיים. 
שנעז לחיות את עצמנו ואת התשוקה והלב שלנו, שנביא את עצמנו ככה לעולם.
כל מה שמונע מהאמת הזו שלי לזרום בעורקים ובוורידים שלי, כל מה שמפחד מהחיים ולא סומך על כך שהחיים הם מיטיביים וטובים ובעדנו ובעד השפע..... 
את כל זה אני מנקה מבלי ליצור מחדש''.

image alt
x

#{title}

#{text}

#{price}